לזכרם

גיסתו, לימור ברדה
CHIEF BUSINESS OFFICER ב-AVATRADE

בן אילנה וויטוריו, נולד ביום י’ באדר תשכ”ג (6.3.1963) בתל-אביב.
עמוס למד בבית-הספר הממלכתי-דתי “אלשייך”. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון “עמל – על-שם ליידי דייויס”, במגמה ההומנית.
מילדותו היה עמוס שקט, מופנם ומצניע לכת. מורתו בבית-הספר התיכון, וגם חברים מתקופות שונות, מספרים שהתקשו לתהות על קנקנו, אך לאחר שהכירו אותו, הלכו שבי אחר קסמי אישיותו ואהבו אותו מאוד. השקט הנפשי שלו נסך ביטחון בסובבים אותו, והוא היטיב להקרין חום ואהבה כלפי משפחתו וחבריו. מורתו הגדירה אותו כ”נפש חמה ומקסימה, הנחבאת מאחורי חיוך מקסים ושקט פנימי”.
עמוס היה תלמיד שקדן וחרוץ, מסודר ודייקן, אך מעולם לא התייהר בהישגיו ובכשרונותיו.
אחיו ואחותו הבוגרים שימשו לו דוגמה בהליכתם בדרך הצופית והוא, שהחל כחניך בשבט “הנשיא”, הפך עד מהרה למדריך ולבסוף אף לראש גדוד בתנועת “הצופים”. חניכיו מספרים עליו שהיה “חברמן” גדול, טוב לב ובעל חוש הומור נהדר: “עמוס העביר לנו את יסודות הצופיות, נהג לארגן לנו מפגשים גדודיים וקבוצתיים ועזר לשבט ככל יכולתו. תמיד היה מוכן לעזור, כשמישהו היה זקוק לעזרה, וברוח ההתנדבות שלו היה גורר גם אותנו, חניכיו וחבריו. עמוס חינך אותנו לאהבת הארץ, למסירות ולעזרה לזולת”.
בזמן הפנוי שנותר לו לאחר פעילותו ב”צופים”, נהג עמוס לרשום ולצייר, והתעניין מאוד באמנות.
בעודו פעיל בשבט “הצופים”, הוא הצטרף לחברים שהתארגנו בגרעין והתכוונו להתיישב במצפה לבון. במסגרת גרעין “רחף” עשה עמוס שישה חודשי של”ת בקיבוץ חניתה, ואף ריכז את שבט צופי “עכו”.
את פעילותו בגרעין החל, כדרכו, בשקט וביישנות, אך עד מהרה מצא את מקומו כסדרן עבודה וזכה להערכת כל חבריו. אלה מעידים שהיה נעים לעבוד במחיצתו, משום שהיה רגוע ומבין ותמיד נאבק למענם ולטובתם.
עמוס גויס לצה”ל בתחילת ינואר 1982, והתנדב לשרת בנח”ל המוצנח. לאחר הטירונות, שנמשכה כחמישה חודשים, הוא נשלח עם חבריו ליחידה ללבנון להשתתף במלחמת שלום הגליל.
בזמן הטירונות השתחרר עמוס מהביישנות הטבעית שלו, והיה למרכז החבורה. מאחר ששנא את אורח החיים הצבאי, הוא החליט לאמץ לעצמו גישה קלה והומוריסטית. עמוס נהג להבליט את המצחיק שבכל דבר, אם בתורנות מטבח ואם באימונים בלוחמת-תעלות, וכך הצליח לעודד את חבריו ואת עצמו.
בזמן שירותו בלבנון ניצל עמוס ממוות, כאשר התפוצץ פגז במקום שבו עמד יום קודם לכן האוהל שלו. אולם המזל לא האיר לו פנים בשנית.
בשלהי אוגוסט 1982, התנדב עמוס להצטרף לחבריו במרדף אחרי חוליית מחבלים שאותרה בוואדי סמוך לג’בל ברוך. כשירד הכוח הסורק לוואדי, פתחו חיילי קומנדו סוריים באש ופצעו את עמוס פצעי מוות.
ביום ב’ באלול תשמ”ב (21.8.1982), נפל עמוס בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית שאול. הוא הניח אחריו הורים, שני אחים ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: “עמוס זכור לנו כחייל טוב וממושמע, שקט וצנוע. הוא היה אהוד בין חבריו, גילה דבקות במשימה וידע לנחם את חבריו ברגעים קשים, עם חיוך על הפנים”.
חבריו לגרעין ובני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברים על דמותו ועל דרכו. בעיתונים שונים פורסמו רשימות על אישיותו ועל נסיבות נפילתו.

יהי זכרו ברוך 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

מאת ורדה לב-רן, אמו של סרן גל לב-רן, שנפל לפני כמעט 25 שנים בקרב בלבנון.

גל נולד בערד. כשהיה בן חמש שנים עברנו להתגורר בראשון לציון. מגיל חמש ועד יום מותו גל חי בראשון לציון. כאן למד, כאן שיחק עם חבריו, כאן עסק בתחביביו, ומכאן יצא לפעילות האחרונה בלבנון ממנה לא שב.
גל התגייס לצבא לחייל הצנחנים, אבל עקב פציעה במהלך האימונים היה צריך לעזוב את הצנחנים ולעבור לשרת בחיל המודיעין. הוא עבר קורס קצינים במסגרת החייל וכשנכנס לשירות קבע ביקש לעבור לשרת בחייל האיסוף הקרבי ולשרת בלבנון. באותה התקופה צה”ל שהה עדיין בלבנון בימים שלפני הנסיגה.
גל קיבל את הפיקוד על מוצב ציפורן שנמצא על גבול הלבנון ליד קיבוץ מנרה.
כשגל הגיע למוצב הוא הבין שאיסוף המודיעין מתוך המוצב איננו יעיל מספיק וכדי להשיג מידע מודיעיני מקיף יש להיכנס לתוך שטח לבנון.
כמפקד המוצב גל יזם מספר כניסות לתוך שטח לבנון לאיסוף מידע מודיעיני כשבכל הפעולות הוא מקפיד לצאת לשטח עם החיילים.
בפעולה האחרונה אותה יזם ועליה יצא לפקד הייתה כניסה לתוך מוצב טלוסה בתוך לבנון. גל וחייליו וכוח נוסף של חיל ההנדסה הוכנסו בלילה לתוך המוצב בלבנון. גל וחיליו החלו בהנחת אמצעי התצפית על גג העמדה. המכשירים לא נתנו מידע בהיר מספיק וגל שלח את חייליו לישון ונשאר בעמדה. עם אור ראשון גל עלה על גג העמדה לכייל את מכשירי התצפית, הוא נחשף כנראה למחבלי החיזבללה ובשעה 10:40 הם ירו טיל מונחה שחדר לעמדה ופגע בגל. גל היה לבד בעמדה עת נורה הטיל.
גל פונה ברכב חזרה לישראל שם חיכה לו מסוק כדי להעבירו לבית החולים. שני רופאים ניסו לייצב את מצבו קודם ההמראה, אבל גל נפטר בדרך לבית החולים זיו בצפת. גל נפגע פגיעות הדף שהרסו את כל איבריו הפנימיים.
אני קיבלתי את הידיעה בשעה 15:00 וכמובן שאי אפשר ולא רוצים לקבל ובטח לא להאמין לידיעה כזאת.
מרגע קבלת הידיעה החיים נעצרים. כל המוכר והידוע נעלם ברגע ולמעשה מתחילים חיים חדשים, חיים של התמודדות עם האובדן ועם הכאב העצום של איבוד ילד.
—
אני רוצה להקריא לכם עכשיו קטע ממכתב שכתבתי לגל עשרים שנה אחרי שנפל בקרב בלבנון:
**עשרים שנה בלי גל**
אדם צובר זיכרונות כל חייו, זיכרונות שמחים וגם עצובים.
לי, גל ילדי שלי, ניתנו כמעט עשרים ושתיים שנים לצבור זיכרונות שמחים כדי שיעמוד לי כוחי להתמודד עם עשרים שנים של זיכרונות כואבים.
אתה איתי גל בכל אשר אלך, תמונת פניך היפים מלווה אותי תמיד.
כל מבט בתמונותיך צורב את ליבי, מדגיש את גודל האובדן ומעצים את הכאב.
אני איתך בני לאן שלא אלך. יורדת למטה ורואה איך שנינו היינו אמורים לחוות ביחד חוויות של החיים. לקום לאותו הבוקר, להסתכל לאותה שקיעה. אבל החיים עוברים, וזה אינו אותו הבוקר, והזריחה כבר לא מאירה כמו בעבר, ושנינו כבר לא ביחד.
אני נוצרת, גל שלי, את הריח, את הנשיקה האחרונה, את מבע פניך כשנפרדנו שם בשדה דב בטרם עלית לאותה הפעולה בלבנון.
אני נוצרת את הזיכרונות והתמונות בתוך הלב הכואב והמדמם שלי, כי הם כל מה שנשאר לי.
כן גל, גם במרחק עשרים שנה עדיין כואב חזק, עדיין קשה להשלים, בלתי אפשרי לקבל את האובדן.
אוהבת, אמא
—

מאז אותו המכתב עברו עוד חמש שנים. בשנים האלה עברתי שינוי וחדרה אלי ההבנה שאני רוצה לחיות את החיים באמת. שאני רוצה לאפשר לעצמי ימים ללא כאב, ימים של שמחה מלאה, וימים מיוחדים – כמו ימים אלה – של כאב שלם, אמיתי ומלא על אובדנו של בני בכורי גל.
את ההבנה הזאת אני חיבת במידה רבה לנכדתי האמצעית – שחף – שיום אחד שאלה אותי: **”סבתא, נכון שלפעמים את אוהבת את גל יותר מאשר אותנו?”**
השאלה הזאת הייתה סטירת לחי מצלצלת עבורי, וידעתי שלמעני, למען בני החי אלעד, ולמען נכדותיי – אני חייבת ללכת לטפל בעצמי. ללכת ללמוד לחיות ללא ייסורי מצפון, מבלי שהכאב על אובדנו של גל יהיה חלק קבוע בשגרת יומי. תהליך לא פשוט – אבל אני בהחלט בדרך הנכונה.
עם השנים למדתי שמשמעות המילים **”להיות חזקה”** הן לא לשאת בגבורה את הכאב, אלא לחיות את החיים באמת, במלוא מובן המילה, ומבלי להרגיש אשמה על שאני מאפשרת לעצמי לחיות מתוך שמחה ואושר.
להיות חזקה זה גם להישיר מבט אליכם, אנשים, ולומר לכם: כן, אני אם שכולה. איבדתי את היקר לי מכל – את בני בכורי גל – אבל **לא איבדתי את הזכות לחיות בשמחה ובאושר**, לא איבדתי את הזכות **ליהנות מהחיים** וליהנות ממשפחתי הנהדרת.
יהי זכרו ברוך 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

מאת מוטי נביפור, בן דודו Customer Service ATRADE

לזכר יגאל נביפור ז”ל:

יגאל, בן דודי היקר, בן צילה ורוני, נולד ביום ג’ באב תש”ם (16.7.1980) בנתניה, בן בכור להוריו. כשהיה בן שלוש שנים נולדה אחותו סיגל. ילד יפה תואר היה, עיניו חומות ושערו חום-שחור, מיד הפך למרכז המשפחה וזכה בהרבה חום ואהבה, פינוק ותשומת לב. יגאל שירת בחיל החימוש והצטיין בתפקידו. היה ידוע בשמחת החיים שלו, אהוב על כולם והיה שחקן כדורגל מעולה. ביום כ”ה בסיוון תשס”ב (5.6.2002) נפל יגאל בפיגוע חבלני בצומת מגידו בעת שהיה בדרכו לבסיס בו הוא משרת. בצומת מגידו התנגשה באוטובוס מכונית תופת שנהג בה מחבל-מתאבד, ובפיצוץ נפגעו כמעט כל יושבי האוטובוס. יגאל נפצע בראשו ופונה במצב קשה לבית-החולים העמק בעפולה. מצבו התברר כקשה מאוד והוא הועבר במסוק לבית-החולים רמב”ם בחיפה, שם נפטר והוא בן עשרים-ושתיים.

יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

יוני להב, Head of PM AVATRADE

לזכר אייל גואטה ז”ל:

זה סיפור שחשוב לי שיסופר – על חבר טוב:

אייל גואטה חלם להיות לוחם בגולני, אך עקב פרופיל נמוך הוא גויס ליחידה לא קרבית.

במשך שנה וחצי הוא נלחם כדי להעלות פרופיל ובסופו של דבר, לאחר מאמצים עילאיים, הגשים את חלומו והצטרף לגדוד 51.

הוא נהרג בקרב הירואי לחילוץ פצועים על אדמת לבנון באוגוסט 1999, ביום הולדתו ה-21.

תמיד נזכור אותך, גיבור ישראל.

יהי זכרו ברוך 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

אשתו של חברו הטוב, לאורה הנל קרוניץ
BUSINESS PROJECT & STRATEGY MANAGER ב-AVATRADE

לזכר אוריאל כהן חבר טוב שנהרג בעזה:

“אם כבר למות אז למות מוות משמעותי”

זה המשפט המצמרר שאמר רס”ר במיל’ אוריאל כהן ז”ל לאשתו חנה קצת לפני שנפל בעזה. אוריאל היה אדם מלא חיים, שאהב לבלות עם אשתו, כל הזמן לתכנן את החוויות הבאות ופשוט לחיות את החיים וליהנות מכל רגע.

הוא אהב את החיים וגם אמר לחנה שהמלחמה הזו רק חיזקה אצלו את אהבת החיים. אבל במלחמה הזו החיים שלו הגיעו לסיומם מוקדם מדי והוא נפל בגיל 33, אב צעיר לשתי בנות.

אוריאל הקריב את חייו שהוא כל כך אהב למען המדינה וכדי שכולנו בישראל נוכל לחיות כאן בביטחון, נוכל לחוות חוויות ובעתיד גם לנסות ליהנות מהחיים.

וחייבים לחיות את החיים, זו הצוואה שלו עבור כולנו. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

חברו הטוב, אולג רבייב
קצין ציות ב-ATRADE

לזכר בוריס (בוקה) דנילוב ז”ל:

בוריס (בוקה) דנילוב היה לוחם ביחידת מתפ”א של משטרת ישראל. נלחם ונפל בקרב הדמים בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר הארור.

בוריס היה איש אמיץ ואישיות יוצאת דופן, תמיד ראשון להתנדב מבין כולם. היה איש שכולו לב אחד גדול שאהב את משפחתו וחבריו.

יהי זכרו ברוך 🕯

יהי זכרו ברוך 🕯

שני רוזנפלד, אשתו של חן רוזנפלד, Product Team Lead באוואטרייד,
כתבה לזכרה של בת דודתה רב”ט הדר מרים כהן ז”ל

לזכר רב”ט הדר מרים כהן ז”ל:

בת הזקונים של אילנית ויגאל אחרי 3 בנים. הדר הייתה ילדה חכמה, חייכנית ואהובה על כל הסובבים אותה. תלמידה מצטיינת, חברה מדהימה ורשג”דית מוערכת בצופים. התגייסה לצה”ל ב-17/4/23 ושירתה כתצפיתנית בנחל עוז. ב-7/10/23, במיגונית המופקרת, כששאר התצפיתניות נפרדו ממשפחותיהן, הדר הרגיעה את הוריה וביקשה שלא ידאגו. במקביל התכתבה עם בן זוגה, עומרי, והביעה פחד מהמצב. רוב החיילות ששהו במיגונית באותה שבת שחורה נרצחו, ביניהן גם הדר. חלק נחטפו ומעט מאוד ניצלו. בין הניצולות הייתה חברתה יעל שסיפרה שהדר הפגינה גבורה וקור רוח בשעותיה האחרונות – ליטפה והרגיעה את מי שסביבה. נזכור אותה ככה, גיבורה, לבושה בלבן, כיאה למלאכית שהיא ♥

יהי זכרה ברוך 🕯

יהי זכרה ברוך 🕯